ארם סמולינסקי - מנתח לב

כמי שהביא לארץ את ניתוחי הלב הפתוח בגישה זעיר פולשנית, אני נשאל רבות על האפשרויות, הסיכונים, היתרונות החסרונות וההתאמה לחולה נתון של הגישה הזעיר פולשנית. מכאן הצורך להדגיש מספר נקודות.

פרופ' ארם סמולינסקי פורום לניתוחי לב בגישה זעיר פולשנית - 10 סיבות לא לעבור ניתוח לב פתוח בשיטה זעיר- פולשנית (או שכן?) ( 10 Reasons to abstain from Minimal Invasive Cardiac Surgery):

1. בניתוח לב הלב הוא העיקר! מה שחשוב הוא שהניתוח בתוך הלב יצליח, ולשם כך כדאי לתת למנתח תנאים אופטימאליים, המתאפשרים על ידי פתיחת חזה רחבה וחשיפה של כל בית החזה, הלב והוותין (אבי העורקים, האאורטה). כמו שנאמר:"מנתח גדול- חתך גדול" (ייחודה של הגישה הזעיר פולשנית הוא במתן התנאים האופטימאליים לניתוח גם בפתיחת חזה קטנה- אין כל פשרות! גם בשיטה ה"זעיר- פולשנית" הלב הוא עיקר הניתוח! את ניתוחי הבטן, כמו ניתוחי כיס המרה, ביצעו פעם רק בפתיחות בטן ענקיות, וכיום כמעט רק בשיטות אנדוסקופיות עם שיפור בתוצאות, ואותו הדבר בגיניקולוגיה, אורטופדיה, אורולוגיה ועוד, כיום כבר לא אומרים יותר:"מנתח גדול- חתך גדול!" ובעיקר: גודלו של המסתם אותו צריך לתקן הוא כגודלו של שעון יד: כארבעה ס"מ קוטר במסתם מיטרלי, 2-3.5 ס"מ במסתם אאורטלי. אז מה בדיוק הצורך לבצע פתיחת חזה בגודל של קופסת נעליים?).

2. בניתוח אסתטי כמו ניתוח אף למשל, השיקולים מתחילים מהסוף - איך האף המתוקן יראה מבחוץ. זאת המטרה. ניתוח לב פתוח הוא לא דבר של מה בכך הנעשה משיקולים אסתטיים. לשיקול האסתטי אין חשיבות ואין מקום (הגישה הזעיר- פולשנית עדיפה אומנם גם מהסיבה האסתטית, אך ללא כל פשרה באיכות תוצאות הניתוח! בחולים רבים העדיפות היא גם רפואית, כמו חלק מניתוח המסתמים לאחר ניתוחי מעקפים בעבר, חולים בסיכון גבוה, בחולים עם סיכון גבוה להבראת עצם לא טובה, מחלת ריאות כרונית, ועוד ועוד).

3. בניתוחי לב פתוח יש צורך להתחבר למשאבת לב-ריאה. זהו תהליך מרכב הדורש לחבר מספר צינורות ללב. זה דורש גישה ללב. כמו כן יש צורך לבצע שיתוק זמני של הלב על ידי תמיסות מיוחדות, מה שדורש גם הוא גישה ללב. הגישה ללב בפתיחת חזה רחבה מקילה על כל הטכניקה של הפעלת משאבת לב- ריאה (האיחור בכניסת הטכניקות הזעיר-פולשניות לשטח ניתוחי הלב הפתוח, לעומת רוב השטחים האחרים בכירורגיה, נבע בדיוק מהצורך לשילוב של משאבת הלב- ריאה בגישה הזעיר פולשנית. רק כאשר פותחו המערכות הייעודיות והשיטות לשילוב של משאבת לב-ריאה בפתיחות החזה הקטנות, ללא כל סיכון נוסף, התחילה התקופה של ניתוחי לב פתוח בגישה הזעיר- פולשנית).

4. ניתוח הלב הוא דבר הגדול מכול מרכיביו. קשה להבין את תחושת הביטחון היחסי שהמנתח חש כאשר הניתוח מתבצע בפתיחת חזה רחבה. המנתח רואה את כל הלב. עם השנים הוא מפתח את האינסטינקטים שלו להעריך את מצב הלב לפי מראהו. זה מוסיף לבטיחות הניתוח (מאז שהניתוח מבוצע עם ניטור רציף באקו לב דרך הוושט, אין כל יתרון לתצפית בראייה ישירה של הלב. תמונת האקו מעריכה את פעולת הלב מבחוץ ומבפנים הרבה יותר טוב מאשר הראייה הישירה של הלב מבחוץ בלבד).

5. בפתיחות חזה רגילות (גדולות) במחלקה "שלנו" אין כמעט בעיות באיחוי/הבראת/זיהום עצם החזה. השיקול של החלמה טובה יותר של עצם החזה אינו משמעותי לכן "בידנו". משך האשפוז אינו שונה משמעותית בשיטה הרגילה ובשיטה הזעיר פולשנית (הפגיעה בכלוב הגרמי של בית החזה קטנה בהרבה בשיטות הזעיר-פולשניות, וההבראה קלה יותר. כמעט ואין זיהומים. בחולים קשים, גבוליים, הפרש זה יכול לעשות את כל ההבדל!).

6. אומרים: "במחלקה שלנו, כמו ברוב המחלקות לניתוחי לב בארץ יודעים לעשות ניתוחי לב פתוח בפתיחות חזה קטנות. לך ספציפית איננו ממליצים שיטה זו."(אז אומרים… לא מספיק לקנות מכשירים , צריך גם ניסיון אישי. ישנם רק מנתחים בודדים בארץ עם ניסיון משמעותי בניתוחי לב פתוח זעיר- פולשניים).

7. בניתוחי מסתמים מומלץ לשלב ניתוח נוסף, העוזר למנוע הפרעות קצב מסוג פרפור עליות לטווח הארוך- ניתוח המבוך (צריבה, אבלציה) - Maze Operation . זה מאוד בעייתי לשלבו בעת ביצוע ניתוח מסתם בפתיחות חזה קטנות. במצב האופייני- בחולה הזקוק לניתוח של תיקון/החלפת המסתם המיטרלי, ויש לו נטייה לפרפור עליות, אפשר לבצע את הניתוח בפתיחת חזה קטנה מימין, אך ללא Maze . ( כיום יש את הציוד המתאים להוסיף ניתוח צריבה- MAZE- גם בגישה הזעיר פולשנית).

8. הגישה הזעיר פולשנית מומלצת רק לניתוחים פשוטים. בניתוחים מעט יותר מרכבים של מסתמי הלב עדיף לעבוד בפתיחת חזה גדולה. (המנתח לא יודע מראש אם הניתוח יהיה פשוט או מרכב יותר. אם הוא לא מרגיש בטוח להתמודד עם כל בעיה בעת תיקון/ החלפה של המסתם בגישה זעיר-פולשנית, עדיף אמנם שלא יתחיל איתה. מנתחים המאומנים היטב ומנוסים בשיטה הזעיר- פולשנית מבצעים במיומנות ניתוחים פשוטים או מרכבים, לפי הצורך).

9. מאז תחילת ההיסטוריה של ניתוחי הלב הפתוח (לפני כחמישים שנה בלבד!) פתיחות החזה היו גדולות. אם זה עבד טוב עד עכשיו, אז למה לשנות? (אם השינוי מהווה התקדמות והוא טוב יותר, אז הוא עדיף! פולקסוואגן בן חמישים הוא היום פריט לאספנים…חדש נוסע יותר טוב!

10. אם זה היה כל כך טוב, כולם היו ממליצים על השיטה. (אם כולם היו יודעים לעשותה ומנוסים בה, הם היו אמנם ממליצים עליה. כיום רוב המנתחים לא נחשפו כלל לשיטה במשך התמחותם, קשה להם לעבור לשיטה חדשה, ועוד יותר קשה להם להמליץ לחולה לבדוק אצל מנתח אחר… זכרו: לא כל אחד מבצע ניתוחי לב פתוח בגישה זעיר- פולשנית, אך מי שעושה ניתוחי לב פתוח בגישה זעיר- פולשנית, הוא לא כל אחד!) מילות מפתח: ניתוחי לב פתוח בגישה זעיר פולשנית, ניתוחי המסתם האאורטלי בגישה זעיר פולשנית, ניתוחי המסתם המיטרלי בגישה זעיר פולשנית.

זכרו של עוול שעשיתי בראשית דרכי במתמחה בניתוחי לב לא עוזב אותי עד היום: עשיתי חור במפית ירוקה של חדר ניתוח ( בערך בגודל 50X50 ס"מ).

קיפלתי אותה לארבעה, ואז באבחת מספריים אחת הורדתי ממרכזה חלק קטן. בצורה זו, כאשר פתחתי אותה, יצרתי מפית עם חור במרכזה. השחתתי מפית. כאשר הגיעה המפית המושחתת למכבסה, אז האחראית שם, גב' שיבא ז"ל (השם לא מקרי, הייתה אישתו של המנהל המיתולוגי של  בית החולים) התפלצה: שוב הכירורגים הברברים משחיתים ציוד מדינה מבלי למצמץ.

שיצפה ירד כחזית אש במורד ההיררכיה, עד אשר האחות האחראית של חדר הניתוח, אותה כבדנו וממנה פחדנו, חיוורת כסיד, ספק הטיחה ספק שאלה אותי בפלצות: "אתה עשית זאת? " כן", עניתי, מעניין אותך באיזה נסיבות?" לא, זה לא יעניין איש. גברת שיבא דרשה שאשלם מכיסי את מחיר המפית ( העיקרון, העיקרון, המחיר עצמו היה נמוך). אני סירבתי. מנהל המחלקה שלי, פרופ' דני גור, אמר לי שאיני מבין נגד מה אני נילחם, ואין לצאת נגד גברת שיבא. הוא ישלם מכיסו את עלות המפית. סירבתי. הוא אמר:" ילד, אתה לא יודע על מה אתה מדבר, עזוב זה". אז עזבתי. עד היום עלבונו של העוול הזה לא נישכח ממני.
מעשה שהיה כך היה: מדובר בסוף שנות השבעים. ניתוחי לב היו ניתוחים של מסתמי הלב ושל מומי לב מולדים. ניתוחי מעקפים היו בחיתוליהם. דני גור התרכז בנושא מומי לב בילדים, נושא בו הבין מעבודתו בארה"ב. הוא עשה חייל. צוותו מצומצם: בד"כ הוא ועוד שניים שלושה מתמחים, אחד מהם הוא אנוכי. הטיפול בתינוקות וזאטוטים חולי לב היה בשלבי למידה. הרבה מארסנל התרופות של היום לא היה קיים אז. אחד ממצבי החרום היה בעת הרדמת ה"ילדים הכחולים".

אלה  ילדים שאין להם זרימת דם מספקת לריאות, ויותר מזה, בזמן חרדה או מאמץ זרימת הדם לריאות כמעט ניפסקת. הם מכחילים אז מאוד, הדם העורקי שלהם כחול כמו הדם הורידי,  המוח סובל מחוסר חמצן, הם מועדים לנזק מוחי בלתי הפיך, או ממש מתים בעת התקף הכיחלון. תינוק כזה שכב על שולחן הניתוח, בשלבי ההרדמה. התקף כיחלוני קשה התחיל עוד לפני שהצליחו להתקין לו עירוי. התרופות שנותנים דרך ההנשמה לא יעילות, כי אין זרימת דם לריאות, אין מה שיוביל את גזי ההרדמה מהריאות לגוף. המרדים זקוק נואשות לעירוי, אך קשה לעשות עירוי לתינוק כחול המתמוטט לפניך. בחדר הניתוח לחוץ מאוד- ניראה שאנו עומדים לאבד את התינוק כול רגע.

בשלב זה אני כמנתח אמור לעשות עירוי בשיטה כירורגית "פתוחה": לעשות חתך קטן בעור, לחשוף את הוריד, ולהשחיל בו צינור דק אליו מתחבר העירוי (  "וונה סקציה" ). צריך להתחיל בחיטוי העור ליצירת "שדה סטרילי", שסביבתו הלא נקייה מכוסה. הדרך המהירה והיעילה ביותר הייתה לשפוך את חומר החיטוי על אזור המפשעה, לכסות עם מפית אחת את כל המפשעה, כך שרק המקום בו אמור הוריד להיות חשוף גלוי, ואז לבצע במהירות את חשיפת הוריד ומתן קוו חיים, עירוי, למרדים.

הדבר נעשה במהירות, המרדים יכול היה להתחיל בהרדמה של ממש, התינוק התייצב. עשר דקות אחרי כן התחיל הניתוח, ניתוח לב פתוח לתיקון תוך לבבי שד"ר גור ביצע, בסופו התינוק נהיה ורוד. במושגים של אז זו הייתה הצלחה טובה, כמעט חלקה לגמרי. האינצידנט של התקנת העירוי נישכח לגמרי, עד שהמפית עם החור הגיעה לגב' שיבא. אז כמתואר קודם, נהרות של אש וגפרית זרמו במורד ההיררכיה, ונשפכו עלי. איש לא שאל "למה עשית זאת?", "מה עם התינוק?", "אם זה מה שאתה זקוק לו, אולי נייצר מפיות עם חורים". אני המשכתי לגזור מפיות, ולימים, כאשר התחלנו לקבל סטים חד- פעמיים לביצוע וונה- סקציה, היו בהם כבר מפיות חד- פעמיות המגיעות מוכנות עם חור במרכזן.

בפרסומות לאופנוע " הרליי- דוידסון" הכותרת היא:" לפעמים לא חשובה המטרה, חשובה הדרך…".  כנראה ש"הדרך" נעשתה למולך של המערכות הלוגיסטיות.  ברפואה המטרה, הצלת חיים, חשובה לעיתים יותר מהדרך. העלבון שלי, שלא נלחמתי על דעתי, ונתתי למערכת הביורוקרטית-אדמיניסטרטיבית לנזוף בי על הדרך, ולשכוח מה המטרה, לא חלף עד היום. כיום נהיה פופולארי להעריץ את הדרך יותר מאשר את המטרה.

אך עדיין, כאשר המטרה ראויה, היא מקדשת לא מעט אמצעים, אפילו- הקרבתה של מפית ירוקה של חדר הניתוח.

 סיפור מהחיים: גבר כבן 70, קיבוצניק, לא מעשן, לא שותה, לא שמן (שנים של עבודה בפלחה), וכמעט לא אוכל בשר אדום ושאר מזיקין , בריא בד"כ, חש בחזהו הגיע לבית החולים, עבר ברור, ואז קראו לי לחדר הצינטורים: היה ממצא מאוד מאיים על חייו, במיידי: בפתח העורק הכלילי הראשי המזין את רוב הלב הייתה חסימה כמעט מלאה.מעבר הדם אל הלב היה דרך חריר דק .אם יסגר, הוא ימות מייד. הוא הועבר ישירות לחדר הניתוח, שם עבר ניתוח מעקפים דחוף. המהלך היה חלק לגמרי, ולאחר כמה ימים אשתו המודאגת המתקשה להתאושש ממהירות ההתרחשויות, מבקשת להתייעץ עימי: "מה לעשות", היא שואלת,"שארוע כזה לא יחזור?". "גבירתי" עניתי,"אולי שיתחיל לאכול סטייקים, לשתות, להמר ולירדוף נשים". הגברת ההמומה :"איך אתה מדבר?"."גבירתי", אני מפרש," הוא מנהל אורח חיים מופתי, עובד קשה, לא שמן, אוכל " נכון"- אין לו כל גורמי סיכון מקובלים, ובכל זאת התפתחה לו מחלת העורקים הכליליים. אז אם אינו יכול להשפיע על מחלתו ע"י אורח חיים מופתי, אז לפחות שיהנה…"

רשע שכמותי, אולי הוא נהנה מחייו בקיבוץ? ואולי אם היה עירוני היה חוטף זאת מוקדם יותר? ואולי לא?

אך הנקודה העיקרית בסיפור היא שהמפתח להתפתחות מחלת לב כלילית הוא תורשתי. אם אינך רוצא לחלות בה כלל, עליך לעשות שלושה דברים: לבחור את הוריך, הוריהם, ובעצם את כל העץ המשפחתי שלך. הבן אדם יכול להיות תמיר רזה וספורטיבי, אך לשאת בתורשה שלו את הנטייה למחלת העורקים. הוא יכול להיות שמן מגעיל(או נחמד), ועדיין לא לסבול כלל ממחלת העורקים.

אך אל יאוש: גם אצל האנשים שיש להם את הנטייה התורשתית למחלת העורקים  , אפשר לעיתים להשפיע על מהלכה, על ידי הטיפול בגורמי הסיכון המקובלים: להישמר בפני השמנה, לבצע פעילות גופנית (מספיק מתונה, לצורך זה, שעה הליכה ביום במשך רוב ימות השבוע מספיק), סקס זאת פעילות מהנה ומועילה גם לצורך זה, אך לא מספיקה. לאזן יתר לחץ- דם, ולאזן רמות שומנים גבוהות בדם (זה דורש בדיקות, ומבוצע על ידי רופא המשפחה שלכם). זה לא מבטל את הנטייה של הגוף לסייד את עורקיו, אך עשוי להאט אותה.

תהנו מחייכם, אך גם שימרו עליהם!

ארם ק. סמולינסקי

במסגרת עבודתי זכיתי להציל את חייהם של אנשים. אחת הזכויות שיש לאדם בעולם היא להעניק משהו למישהו ללא כל תמורה או קבלת דבר מה.

מחוץ למסגרת עבודתי נסעתי לנתח ילדים חולי לב, " הילדים הכחולים", במחום פרם שבסיביר וזכיתי להעניק לילדים המקסימים האלו את הסיכוי להמשיך  בחיהם כילדים  ורודים ונורמלים.

לא אכביר במילים, תוכלו לראות את כל הפרטים בסרט הבא:

אחד הדברים שאני הכי נהנה בו היא עבודתי.אני שייך לאותם המאושרים שעבודתם מרתקת אותם, גם אם הם צריכים להשקיע זמן יכולת ומשאבי נפש כדי לבצעה.

אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה זמן לוקח ללמוד רפואה, כמה זמן לוקח להתמחות ברפואה וכמה זמן צריך כדי להפוך למנתח לב בכיר (כארבע-עשרה שנים עד לקבלת תעודת מומחה, וגם אז אתה עדיין מומחה צעיר…). הלימודים וההשתלמוית נמשכים כל החיים.

אחת השיטות החדשניות ביותר בתחום ניתוחי הלב, היא השיטה לניתוח לב פתוח בשיטות זעיר פולשניות שזכיתי להביא  לקדם אותה וליישם אותה בישראל.

תוכלו לקרוא בהרחבה על השיטות הללו באתר האינטרנט שלי או בעיתון של קופת חולים מכבי- מכביתון

הכתבה הארוכה והמקיפה ביותר בנושא זה היתה באתר nrg: ארם סמולינסקי- חידושים בחזית ניתוחי הלב

 ניתוחי המסתמים אינם כרוכים עוד בפתיחות ארוכות. לתיקון מסתמים נדרשים היום חתכים של חמישה-שבעה ס"מ בלבד!
מלבד היתרון האסתטי הגדול, ישנו יתרון במספר פרמטרים אחרים:
1. בזמן ההחלמה
2. במהירות החזרה לפעילות שגרתית
3. יתרון בחולים בסיכון גבוה ובגישה נוחה יותר בניתוחים חוזרים

אני לא יכול למנות כמה ניתוחים כאלו נעשו בישראל.אני אישית בצעתי מעל מאה כאלה. ישנם לא מעט אנשים שחייהם נראים אחרת לגמרי בזכות ניתוחים אלו.

(המשך…)

לא, זו לא טעות.

אחד התחביבים האהובים עליי הוא רכיבה על אופנוע ים. לדעתי (ולדעת רבים) זהו ספורט מדהים.

אך כמו בכל ספורט, ובפרט בספורט ממונע- יש צורך בפיקוח רחב ומקיף על מנת למנוע תאונות. יש צורך בפיקוח, אכיפה וענישה על מנת למנוע כמה שיותר תאונות בעתיד.

אתם יכולים לשמוע את דעתי המלאה בנושא באתר בית ספר ללימודי שייט

יש שיאמרו שאני מחמיר מדי בנושא זה, אבל יש לי סיבה, אחרי שתשמעו אותה תגידו לי מה דעתכם:
בכל פעם שאני נקרא לחדר הניתוח ("פרופ. ארם סמולינסקי, פרופ. ארם סמולינסקי, גש לחדר 131 בבקשה") אני יודע שעליי להיות קר ומחושב על מנת להשיג את התוצאה הטובה ביותר והיא: להציל את נפשו של המנותח אשר שם בי את מבטחו.

(המשך…)

חדוה גלילי- סמולינסקי היא אשתי מאז עשר שנים.

אשתי במשרה מלאה: גם כאשר אני חוזר לביתי מיום ניתוחים שהתארך, ולו גם אחרי חצות הלילה, אנו נשב בצוותה לארוחה לאור נרות, עם כוס יין- והיא בשלנית גורמה! אם אחזור מסופק מעבודתי היא שמחה, ואם מדאג היא תידאג עימי.לה שתי בנות, ולי שתי בנות ושני בנים- כך שסך הכל אנו בקשר עם כל הששה, והיא חברה לכולם. לה יש נכד אחד, ולי שניים, אך סיפור הנכדים בהמשך(כסבא גאה יש לי כמובן מה לספר עליהם..).

חוץ מזה חדוה היא אמנית ויוצרת במשרה מלאה. בוגרת המדרשה לאומנות. תערוכות מציוריה היו כבר לפני שנים הרבה. לאחרונה תערוכות בבית אסיה("בסערה"), במגדלי נאמן, והשתתפות בתערוכות משולבות עם אומנים נוספים, כמו התערוכות השנתיות של בנק הפועלים למען חולי האידס, ותצוגות של גלריות.
תוכלו לראות את עבודותיה בגלריה: אלקטיק גלרי- חדוה גלילי סמולינסקי

חוץ מזה היא גם במאית סרטים דוקומנטרים במשרה מלאה. מתאפיינת במודעות חברתית גבוהה.הסרטים הדוקומטרים בידיה נראים כמו סרטי עלילה, מרגשים וחודרים עמוק לבטן.אחד הסרטים הדוקומנטרים שזכו בפרסים בינלאומיים ואנוכי הייתי שותף לו הוא הסרט "הילדים הכחולים של מחוז פרם", כאשר ליוותה משלחת רפואית בראשותי לסיביר.

(המשך…)

"מנתח כמו ארם סמולינסקי לא צריך לפתוח בלוג"

אנשים לא מצפים ממנתח לב לפתוח בלוג. ממנתח מצפים לתקשר עם הקרדיולוגים, לשוחח עם הצוות הרפואי, לשפר את היכולות והניסיון.

כל אלו נכונים. ואת כולם עשיתי.

לאחר מספר שנות עבודה ומחקר, פיתוח טכניקות ניתוח חדשות וסיוע לציבור רחב, הבנתי כי אנשים תופסים את המנתח כקדוש. "ארם סמולינסקי הציל את חיי אבי", "אין מנתח לב בעל ניסיון עשיר יותר מאשר ארם סמולינסקי" אלו רק חלק מהתגובות שאני זוכה לשמוע ולקרוא בפורומים השונים.

לעיתים אני חש ראוי, אך ברוב המקרים אני חש כי אני סה"כ בא לעבודה ואני משתדל לעשות אותה על הצד הטוב ביותר.
אגלה לכם סוד: ארם סמולינסקי הוא אדם בדיוק כמוכם. הוא אוהב לרכב על אופנועי ים. הוא אוהב אמנות.

הלוואי והייתי יכול להפחית את חששם של אנשים לקראת ניתוח לב. זה קשה מאוד.
רק כאשר הרופא מחזיק את ידם הם נרגעים וחשים ביטחון.

המטרה שלי בבלוג זה היא לספק לכם מידע רחב ככל הניתן דרך הבלוג ודרך אתר האינטרנט שלי.
אין לי כל ספק שידע מקיף בתחום יוכל להפחית את חששם של הרבה מנותחים וכבר הוכח בעבר כי חולה שיודע מה הולך לקרות לו- מחלים במהירות גבוהה יותר.

אני מקווה שתפיקו את המירב מהבלוג.

רפואה שלמה

ארם סמולינסקי

ארם סמולינסקי יליד הארץ, נ+4 , שרות מלא בצה"ל. בוגר ביה"ס לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל-אביב. התמחיתי בניתוחי לב במרכז הרפואי ע"ש שיבא, בהנחייתו של פרופ. דני גור. תעודת מומחה משנת 1983. השתלמות בארה"ב במילגת כבוד של האיגוד האמריקאי למנתחי לב-חזה. סגן מנהל המחלקה לניתוחי לב ב"שיבא"משנת 1986. פרופסור חבר לכירורגיה משנת 1991 בביה"ס לרפואה של אוניברסיטת תל-אביב. מנהל המחלקה לניתוחי לב ב"שיבא"משנת 1994. בתקופתי ב"שיבא" קידמתי את המחלקה במספר שטחים:

1) ניתחתי את רוב ניתוחי הלב בתינוקות ובילדים,עד 1998 וחבר בארגונים אירופאים ואמריקאים מובילים בשטח. בתקופה זו שמרתי על מקומה של המחלקה בחזית השטח המרגש, הדינמי והתובעני הזה. מאמרים בנושא בעיתונות המדעית המובילה בעולם.

2) בשטח ניתוחי אבי העורקים- עורק הוותין, מפרצות וקרעים (דיסקציות) בו. בתחום זה קידמתי את המחלקה למצב בו ניתוחי הלב בשיבא נהיו למרכז הארצי בפועל לניתוחי הוותין, עם הפניות ממטולה עד אילת, בנושא מורכב זה.

(המשך…)

אני, פרופ' ארם סמולינסקי, אכתוב על עצמי ואנסה להציג לכם חלק מתפיסת עולמי כמנתח.

הרבה אנשים אומרים עליי דברים שונים: "פרופסור ארם סמולינסקי הציל את חיי", "ארם סמולינסקי הוא אדם קר ומחושב" ועוד כהנה וכהנה.

הרבה אנשים לא באמת יודעים מי הוא ארם סמולינסקי, מה חושבים עליו רופאים אחרים ומה חושבים עליו מנותחים, מה התחביבים שלו ובכלל, למה שמנתח לב (יש האומרים בכיר) יחליט לפתוח בלוג.

את כל התשובות תקבלו בקרוב ואני מקווה שתוכלו להכיר את ארם סמולינסקי באמת.

בשלב זה אני ממליץ לכם לקרוא אודות פרופ. ארם סמולינסקי

קריאה מהנה